להפיח חיים באובייקט

כיוצר, הינך מפיח רוח חיים בבד הריק או בנייר שלפנייך, קודם לא היה שם דבר , וכעת הוא רועש וגועש, והכל בזכות האנרגיה היצירתית שלך הזורמת דרך ידייך ומניעה עיפרון או מכחול הרוצה רק ליצור את מה שעלה בעיני רוחך. הציור הוא שלך, כי הוא נולד בדמיונך, והנך משתמש בכל הכלים הנפלאים של הרוח והשכל, דמיון, קטעי זיכרון , חוויות שרכשת ועולם עם ממדים שיצרת. אתה ניצב מול המודל או אובייקטים שונים הנמצאים מולך כעת או שהם נמצאים בזיכרונך בתמונה או מושג, ואתה יכול לבחור מה לצייר וכיצד ליצור בעולמך והעולם מחוצה לך. הבחירה בידך. אתה תתחבט בשאלות המתבקשות מהמפגש בין עולמך לעולם סביבך שהוא איננו אתה, האם יש טעם לצייר פנים של אדם או את צורתו כפי שהם מתקיימים שם בפני עצמם שלא אתה יצרת אותם? האם יש טעם לרצות לצייר במדוייק את הטבע הדומם שהצבת. העצם שמולך מתקיים בפני עצמו וכעת אתה מעוניין להעתיקו כמות שהוא? אתה הרי רוצה להפיח חיים משלך באובייקט מולך או בתוכך, ציור מדויק של האובייקט כפי שהוא נראה לעין, דורש ממך להיצמד למה שהעין רואה מהמרחק, הזווית, והאור בשונה מהאנרגיה שאתה יצרת ומזרים למשטח הלבן  באמצעות ידך.  ההיתלות שלך רק במראה העיניים מהאובייקט מולך והסתמכותך על המגיע אלייך מהמראה הניבט אלייך דרך הראיה ישפיע גם על הזרמת האנרגיה שלך לתוך הציור. הוא יגרום לה להשתנות, לעצור, להשתהות, יעורר מחשבה, ידרוש החלטות ויפר את האיזון בין עולמך לעולם סביבך.  במשחק האכזרי הזה של מי גובר על מי עולמך לעתים ינוצח ולעתים ינצח. כל זה ישפיע על האופן בו אתה מחולל את אותה אנרגיה באותו הרגע ויוצר אותה בתוך האובייקט, ממש מרוקן אותה על המשטח. האם תשאף להעביר את האנרגיה של האובייקט מולך למשטח ולהראות לעצמך עד כמה תפישת הראיה שלך מדוייקת או שדווקא תרצה להשתמש באנרגיה שלך לאחר שיצרת את הנראה לעין מחדש בעולמך. עד כמה האיזון הזה בין העולם הפנימי והחיצוני חשובים לך, מי יגבר על מי? והרי יש לך עין אופטית ועין פנימית. אלו אנרגיות ותהליכי יצירה השונים זה מזה. מה יבטא טוב יותר את עולמך, אישיותך ורוחך?  זו הרוח והרגש שהנך מכניס לאובייקט הנובע מחוויית היצירה ומפעיל את האמן שבך ויוצר את מימושה עם שאיפתך  ליצור בו חיים. הרגש המתקיים בך באותו הרגע, באם זו התלהבות, שלוה גדולה, פחד, שמחה או כעס וכל רגש אחר יכולה להיות לו השפעה על האופן בו האנרגיה שלך תמצא את עצמה עוברת דרך ידך לנייר ולבד. רגש הוא מעין  ווסת לפעילות הגוף ומצב הנפש.  אלו החיים שהצייר מפיח בתוך האובייקט ולא מה שנראה ונגלה אליו מהעצם בו הוא מתבונן. מה שיש בעצם הניצב מולו שייך לו. הוא יצירה של מישהוא אחר. מה שאני אפיח בו שייך לי . יש בתהליך הפחת החיים והיצירה האמנותית משהו מאגי, שכן אני יוצר עם האנרגיה הרוחנית שלי דימוי של עצמים המתקיימים בי על הנייר או הבד שלי. אני יכול להשתמש בייצוג האופטי של מראות מהזיכרון, מדמה ברמה מסוימת את הייצוג של העצם ושל צורות בכלל אך האנרגיה היא אנרגיה פנימית שלי המשתמשת בעצמים או דימויים שלי או מהעולם סביב גם אם זה נוף, דמויות או כל עצם אחר.  הציור הופך ממשטח לבן למשהו שונה, יש לו את הכח והצורה שלו. יצירה כנה דורשת מהאומן ליצור בחוויה רוחנית הפרטית שלו המתרחשת בזמן היצירה ולא להסתמך רק על ניסיון ומיומנויות שנרכשו קודם לכן,  דבר שיש בו סכנה לאוטומטיות. אם התהליך הזה אינו מתרחש, והחוויה הרוחנית הזו הנקראת גם השראה, הציור הוא מלאכותי ומעושה. האנרגיה של האומן יכולה להיות רבה או מעטה, קצרת מועד או ארוכה, זה אינו משנה. החשוב הוא שבעת תהליך הפחת רוח החיים דרך אנרגיית היצירה, החוויה הרוחנית תהיה במלואה.  האומן יוצר את עולמו דרך האנרגיה שלו על הנייר והבד. הוא מעביר אותה דרך ידו לנייר ביד מיומנה. לעתים שליטת יתר הופכת תנועות מכחול למסוגננות ומנייריסטיות המחפות על אובדן יצירה כנה. היצירה הבאה מבפנים שומרת שלא יהיה עיסוק יתר ותלות רבה מדי בעולם העצמים והצורות מחוץ לעולמו.  כל צייר מיומן סיגל לעצמו תנועות מכחול שהן אוטומטיות, מסוגננות ומנייריסטיות המתארות את האובייקט. נטייה זו ליצור אוטומציה בכל יכולת אישית ומיומנות כפי שנראה במגוון גדול של מיומנויות נרכשות יכולה לשמש כאן כרועץ. מזה יש אולי להימנע ולאפשר לצורה להיות כלי קיבול המכיל בתוכו את האנרגיה היצירתית של האומן זכה ככל הניתן ללא התאמות מחושבות. החיים שיראו על הנייר או הבד יהיו שלו ברגע היצירה. הידע שצבר קודם לכן בעבודה ולמידה רבה יכול להיות לו לעזר אך ללא האנרגיה החיה המתממשת באמנות באמצעות המדיה דרכה מתבטא הצייר ותווכה באמצעות מכחול, עיפרון או רישום דיו. והעוברת באמצעות תנועת היד אל הנייר והבד היצירה לא תהיה אוטנטית לגמרי . האנרגיה הנוצרת על המשטח הלבן יכולה ליצור אובייקט, לסמן את החיצוניות שלו או ליצור אותו מבפנים, לבנות אותו כלפי חוץ או להישאר כאוסף צורות מופשטות ההופכות  לאירוע התרחשותי על המשטח ללא צורה ספציפית.  צורות יוצרות ארגון של מרחב פנימי, בתור גוש חומר בעל קונטור מסוים והתלכיד הפנימי הנוצר, הופך לצורה עבור העין. זה יכול להיות צורת סלע, דמות של אדם , או יצור כלשהוא. אירוע אנרגטי חופשי הנוצר על הנייר או הבד אינו יוצר תלכיד כזה אלא זרימה פנימית בתוך הדף המשתרעת על שטחים מגוונים ללא חוקיות ותכנון מוקדם בהכרח,  ואין לה זיהוי של דמות או אובייקט והצופה גם לא רואה זאת בציור.  השיקולים של הצייר בעת מעשה הציור מאפשרים לו לייצר תלכיד או מסה המרמזת על צורה ואובייקט או פשוט לייצר תהליך של פירוק אנרגיה עצמי באמצעות מכחול, צבעים ודיו ללא צורה מוגדרת באם מדומיינת או מהמציאות.  האנרגיות הללו של האומן יכולות להיות רפויות, חלשות, עוצמתיות , מפוזרות או ממוקדות. בכל עצם יש אנרגיה פיזיקלית עצורה. קל לנו לראות חומר שכן חיצונית הוא אינו משתנה באופן שנבחין בו למעט במצב שריפה, שבירה או התרסקות. האנרגיה של האמן היוצר היא רוחנית, והיא משתמשת וניזונה ומושפעת גם ממצב הגוף. על מנת להשתמש באנרגיה רוחנית האמן צריך לממשה דרך הגוף ולהמירה לאנרגיה גופנית, כשהוא אינו בריא וחלש התחושה הגופנית הלקויה תשפיע על הרוח ותהיה חלשה במידה. כשהוא מיומן מאד בהתמרת האנרגיה הרוחנית והיצירתית אל הגוף אמנותו תהיה איכותית יותר בליווי הידע והניסיון שרכש.   הצייר מצייר את החוויה והרגש שלו הנוצרים בעולמו והמניעים אותו כדי לממש זאת על הבד והנייר בעוצמות שהוא יכול להפיק מעצמו בוויסות של מחשבה וניהול האנרגיה. גם דרך המחשבה וגם האופן בו אדם יוצר אנרגיה שונה מאדם אחד לשני. כל אחד ודרכו האישית להפיק את האנרגיה היצירתית שלו וכיצד לעשות לה ויסות בדרך לנייר. יש כאלו ה"מתפוצצים"  על הנייר ויש כאלו שעושים זאת בצורה מאד מווסתת ואיטית, מהוססת או מתודית, למדנית וחושבת. יכולתו של האמן להבדיל בין האנרגיה שלו ובתהליך ההתפרקות שלה ביצירה על הנייר או הבד והאמצעים בהם זה נעשה, לבין האנרגיה של העולם הפיזיקלי כפי שהיא מתבטאת בעצמים ובחומרים מאפשרת לו לנהל את הפעילות היצירתית טוב יותר. האנרגיה של אומן  פועלת אחרת, היא יוצרת רעיונות יש מאין, המימוש הוא חד פעמי ובכל פעם מחדש. זה שונה מאנרגיה פיזיקלית חשמלית כפי שקורה אצל נורה המקבלת אנרגיה ההופכת לאור באופן מכאני באמצעות תעבורת אלקטרונים ישירות מתחנת הכח דרך חוט מוליך המייצר את אותה אנרגיה כל הזמן ללא הפסקה.  הפחת החיים ביצירה תוך שימוש בדימויי צורה או כאנרגיה אסתטית, מטרתה אינה לייצר מאמץ וכח או אלימות ומחשבה אנליטית אלא לבטא יופי והמשגה אסתטית פנימית. שאיפת האומן לבטא עולם פנימי בכל פעם מחדש וביחידת זמן חדשה. כל חוויה רוחנית היא אחרת, והאופן בו היא מפיחה חיים בהתפרקותה על הנייר והבד שונים מהפעם הקודמת. הצופה אפשר שיחוש בכנותו של האמן ובחוויה שלו על הבד. לצייר נצבר לאורך החיים ידע רחב המאפשר לו להיות מיומן מאד בביצוע יצירה, והוא מעצב לעצמו דרכי ביטוי שונות ומגוונות לאורך חיי היצירה שלו. זה יתרון עצום כשאתה מיומן ויודע לבטא את האנרגיה היצירתית שלך באופן בו אתה שולט בצורה מקצועית מחד ומשאיר ליצירה עצמה את החופש ליצור בה את מה שאתה רוצה. שדה המוקשים המסוכן הינו הכניסה למצב אוטומטי בו אינך באמת חווה את האנרגיה שאתה מייצר והסגנון והמנייריזם ישתלטו עלייך ועל הנוכחות היצירתית שלך וזה יורגש באמנות שלך.  " אמנות מתממשת באמצעות אנרגיה,  אופן זרימתה לנייר או לבד תלוי בנו עד כמה נגביל אותה או נקבע אותה או ניתן לה לזרום ללא מגבלה, באופן אקראי או מתוכנן. "