Foerst . Acrylic painting on paperboard 35X55 cm   

מאד קשה להסביר למישהו הרואה את העולם בצורה תלת ממדית כפי שאנחנו רואים בעין ובו צורות חומריות ואורגניות הנעות או ניצבות במרחבים כשהן אינן נוזליות או בגז והן מתנהגות בסדר מסוים ביחס לכוחות הטבע, שאפשר ומותר לצייר צורות וכתמים בשני ממדים המתנהלים בהגיון אחר לגמרי במגבלות משטח הציור הדו ממדי עליו  הצייר בעזרת דמיונו ירצה  ליצור באופן מופשט ומופרד מהמציאות ציור ולא רק לחקות את המציאות  באשליית תלת ממד.  אדם הרואה את העולם דרך עיניו וגופו,  הרגיל ללכת בין צורות וגופים אחרים בעולם בו אנו חיים,  ולפתע הוא מביט על משטח הציור בגדלים השונים והוא רואה במקום צורות תלת ממדיות שציירים מנסים לדמות מהמציאות כאילו היו כתמים חסרי פשר, צבעים מצבעים שונים  לעתים מזומנות ללא צורה המוכרת לו, והכתמים נעים לכיוונים שונים, בורחים, מתמזגים או מכסים זה את זה, יוצרים צורות לא קיימות ואין בכל אלו שום הגיון במציאות המוכרת.  והאדם מביט בציור המופשט והוא מחפש משמעות בציור שאף צורה בו אינה מובנת ואין בה כל רעיון מתחום המציאות שאליו הוא יכול להתחבר חוץ מכותרת שלעתים סתמית ולא אומרת לו דבר כשכל חוקי האסתטיקה שהכיר נעדרים מהיצירה,  והוא שואל את עצמו האם זה יפה בעיני ? האם זה מדבר אלי, האם אני יכול למצוא משמעות בכל זה , ובכלל האם חשוב למצוא בציור כזה משמעות. והוא צריך להחליט לעצמו שהוא רוצה להמשיך ולהביט ביצירה או להפנות לה עורף ולהתבונן בציורים בהם רואים נושאים מוכרים כמו אשה, רחוב, פנים או עצים  אפילו ברמז, כך שיוכל לחבר זאת לעולם התוכן שלו. והוא פונה לדרך הקלה. "ההסכמה". הוא שומע מאחרים שזו יצירה חשובה, או יקרה, בעלת ערך וכזו שקיבלה חותמת מאוטוריטות בתחום האמנות המכריזות שמדובר ביצירת מופת, והוא מניד ראש בהסכמה ואומר לעצמו , בוודאי היא יפה. אבל הוא לא באמת בטוח בכך , ובכל זאת  הולך עם כולם, מדבר על כך עם אחרים וקונה אפילו ספר כי זה מקובל ועדיין לא הגיע למסקנה האישית והאינטימית כל כך, האם אני בכלל אוהב את זה. האם אני מוכן ללכת עם דרכו ועולמו של הצייר ולהתחבר למה שמופיע על הבד עם הצורות המוזרות שבו, עם הכתמים והקוים ולהפעיל את הדמיון  וליצור את היצירה מחדש בעולמי. הסכמות זה לחלשים בתחום האמנות. אתה אוהב או לא אוהב זו השאלה  והקשר בין האדם ליצירה צריך לבוא לידי ביטוי בחיבור הפרטי ולא הציבורי ולא משנה מה יגידו אחרים.  גם האמן עלול להיתקל בבעיה דומה ועליו לחתור לעבר יצירה אוטנטית  וללכת עם האמת שלו.

It is very difficult to explain to someone who perceives the world in three dimensions, as we see with our eyes—where material and organic forms move or stand in space, not as liquids or gases, behaving in a certain order relative to the forces of nature—that it is possible and permissible to paint shapes and patches in two dimensions, operating under an entirely different logic within the constraints of the two-dimensional canvas. The painter, using his imagination, may wish to create an abstract work, detached from reality, rather than merely imitating reality with the illusion of three dimensions. A person who sees the world through their eyes and body, accustomed to moving among forms and objects in the world we live in, suddenly gazes at a canvas of varying sizes and sees, instead of three-dimensional forms that artists try to mimic from reality, seemingly meaningless patches, colors of various hues, often without recognizable shapes. These patches move in different directions, escape, blend, or cover one another, creating nonexistent forms, none of which make sense in the familiar reality. This person looks at the abstract painting and searches for meaning in a work where no shape is comprehensible, and there is no idea from the realm of reality to which they can connect, except perhaps a title that is sometimes vague and tells them nothing. All the aesthetic rules they knew are absent from the work, and they ask themselves: Is this beautiful to me? Does it speak to me? Can I find meaning in it, and is it even important to find meaning in such a painting? They must decide for themselves whether to continue looking at the work or turn their back on it and observe paintings with familiar subjects like a woman, a street, a face, or trees—even if only hinted at—so they can connect it to their own world of meaning. And so, they take the easy path: "conformity by agreements." They hear from others that this is an important, valuable, or expensive work, certified as a masterpiece by art authorities, and they nod in agreement, saying to themselves, "Surely it’s beautiful." But they are not truly certain of this, and yet they go along with the crowd, talk about it with others, and even buy a book because it’s acceptable, still not reaching the personal and deeply intimate conclusion: Do I even like this? Am I willing to follow the painter’s path and world, to connect with what appears on the canvas with its strange shapes, patches, and lines, to activate my imagination and recreate the work in my own world? Conformity is for the weak in the realm of art. The question is whether you love it or not, and the connection between the person and the artwork must be expressed in a personal, not public, bond, regardless of what others say. The artist, too, may face a similar problem and must strive for authentic creation, following their own truth.